מדברים על עיצוב התאימות האלקטרומגנטית של ציוד אלקטרוני

ניתוח תאימות אלקטרומגנטית

תאימות אלקטרומגנטית מתייחסת ליכולת של מכשיר, ציוד או מערכת לפעול היטב בסביבה האלקטרומגנטית שבה הוא נמצא, ולא לייצר הפרעות אלקטרומגנטיות בלתי נסבלות בסביבה שבה הוא נמצא. תאימות אלקטרומגנטית מכסה הפרעות אלקטרומגנטיות ורגישות אלקטרומגנטית. על מנת לממש את חוסר ההפרעות והפעולה התואמת של הציוד במערכת, יש צורך לשלוט על הפליטה האלקטרומגנטית של מקור ההטרדה ולשפר את חסינות האובייקט המוטרד.

ניתוח של הפרעות אלקטרומגנטיות

גורמים טבעיים וגורמים אנושיים הם שתי דרכים להפרעות אלקטרומגנטיות. לפי המקור אפשר לחלק אותו גם להפרעות פנימיות ולהפרעות חיצוניות. הפרעה פנימית מתייחסת להפרעה בין מכשירים אלקטרוניים בתוך ציוד אלקטרוני. למשל, ההפרעה הנגרמת מדליפה, ההפרעה הנגרמת מההשראות ההדדית בין החוטים, הפרעות של רכיבים אחרים הנגרמת מחימום הרכיב, ההפרעות הנגרמות מהשדה המגנטי שנוצר על ידי הרכיב וכו', ההפרעה החיצונית. הפרעה היא בעיקר גורמי הפרעה מלבד המוצר האלקטרוני עצמו. כגון הפרעות שדה אלקטרומגנטיות חיצוניות, הפרעות גל אלקטרומגנטיות חיצוניות, הפרעות חיצוניות במתח גבוה, לחות חיצונית, טמפרטורה, הפרעות pH, הפרעות הנגרמות מחוסר יציבות מתח וכו'.

עיצוב תאימות אלקטרומגנטית

ישנם שלושה גורמים עיקריים של הפרעות אלקטרומגנטיות, המתייחסים ספציפית לקולט, מקור ההפרעה (מחולל אותות כגון אקדח אלקטרוסטטי, בודק נחשולים וציוד אחר) ונתיב הצימוד. כאשר שלושת הגורמים הללו עומדים כולם בתנאים, הפרעה אלקטרומגנטית לא תתרחש.

בהתבסס על זה, מוצרים אלקטרוניים צריכים לקחת בחשבון שני היבטים בעת התכנון. האחד הוא שהמוצר האלקטרוני עצמו אינו מופרע מגורמים פנימיים וחיצוניים, והשני הוא שהמוצר האלקטרוני עצמו לא אמור להפריע למוצרים אחרים. בהתבסס על שני שיקולים אלו, נלקחים בחשבון שלושה גורמים עיקריים בתכנון.